יום שבת, 23 באפריל 2011

מהי מטרת החיים?


ראיון עם רָאדְהָאנת סְוָאמי מַהָארָאגַ'ה:

הצורך הבסיסי של כל בני האדם הוא לאהוב ולהיות אהוב. ללא זה, דבר לא יכול לספק באמת את הלב. אובייקטים שונים יכולים לספק את החושים של הגוף, וחוויות ריגשיות שונות יכולות לספק את הנפש. אך הלב משתוקק, כמהה, לאהוב ולהיות אהוב.

בבְּרַהְמָא-סֻוּתְרַה נאמר: "אָנַנְדַה מאיו בישאת": טבעה הפנימי של כל ישות חיים הוא חיפוש אחר עונג. זהו דבר משותף לכולנו. אפילו הנמלה הקטנה שהולכת על הרצפה מחפשת הנאה בגרגר סוכר. הרבייה של כל ישויות החיים מבוססת על הכמיהה הזו לעונג. אך רק אהבה יכולה לספק עונג ללב. אנו יכולים לראות, לדוגמה בילד - אם נותנים לילד בית יפיפה, צעצועים ומשחקים נפלאים... אך אם הילד אינו חש אהוב הוא יהיה חסר ביטחון, לא יציב ולא מסופק.

זהו הטבע שלנו, בין אם אנו בעלי צבע שחור, לבן, צהוב או אדום. בין אם אנחנו אמריקאים, רוסים, הודים, פקיסטאנים, פלסטינאים או ישראלים. בין אם אנחנו צעירים או זקנים, עשירים או עניים, יהיה התפקיד שלנו בעולם אשר יהיה - הצורך הטבוע בנו הוא לבטא ולחוש אהבה כלפי מישהו אחר, ולחוש אהובים על- ידי מישהו אחר. מדוע הדבר משותף לכולנו? על פי השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, הסיבה היא משום שזהו טבעה של הנשמה.

הנשמה היא חלק מאלוהים. אהבה לאלוהים קיימת במצב רדום בליבה של כל ישות חיים. אך שכחנו את האהבה הזאת ולכן אנחנו מנסים למצוא את חווית העונג בכל כך הרבה דרכים בעולם הזה. ומפני שהדבר אינו באמת מספק את הצורך שלנו - ישנו כל כך הרבה תסכול. ובגלל התיסכול הזה בני אדם מסוגלים להתנהג בצורה כל כך מוזרה ואפילו מסוכנת - כלפי עצמם, כלפי אחרים וכלפי כדור הארץ. הכל מתוך חיפוש אחר אהבה.

אם כך, מטרת החיים היא לכוון מחדש את הנטייה של הנשמה לאהוב - בחזרה כלפי אלוהים. כך נחווה את אהבתו האינסופית של אלוהים ונרגיש את האהבה האינסופית של הנשמה לאלוהים - ובתוך החוויה הזאת כלולה חמלה ואהבה כלפי כל ישויות החיים. זהו הדבר שכולם מחפשים. זוהי התמצית של כל דת וזו המטרה העליונה של החיים.

יום שבת, 22 בינואר 2011

מה זה הרא קרישנה?


כבר משנות השישים המאוחרות של המאה הקודמת ניתן לשמוע ברחובות המרכזיים של הערים הגדולות בעולם את מתרגלי הרא קרישנה שרים את המנטרה "הרא קרישנה הרא קרישנה". המחזמר "שיער" חיבר שירה זו בתודעה הציבורית לתרבות ההיפית של סמים ומין, למרות שתנועת הרא קרישנה היא בדיוק היפוך של זה. בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמי פְּרַבְּהוּפָּאדַה הביא שירה זו למערב בהוראת מורו הרוחני, וקיסמו הרוחני היה כה רב, עד שעשרות אלפי צעירים הצטרפו לתנועתו, שעקרונותיה הם פיתוח אהבה לאלוהים, השתחררות מאנוכיות ושירות לאנושות. רבים מהמצטרפים לתנועה לוקחים את הדרך הזו ברצינות רבה ומוכנים לוותר אף על אכילת בשר, מין לא לגיטימי וכל סוגי הסמים והחומרים המשכרים, כדי לזכות באהבה לאלוהים.

"הַרֵא" פירושו רָאדְהָא, או התגלמות אנרגיית העונג של אלוהים. "קְרישְׁנַה" פירושו "שובה הלב העליון". רבים יודעים את אלוהים כבורא העולם, אך לא רבים יודעים שאלוהים הוא גם הנהנה, או המתענג העליון; הוא חווה עונג עליון בחברת אוהביו ואהובותיו במישור הרוחני הנשגב. הדבקים (מתרגלים) של קרישנה, מטרתם להשתלב בהנאתו של האל. קרישנה שובה את לב דבקיו ביופיו האינסופי, בחינו ובעלילותיו הקסומות, והדבקים רוצים להשתלב בעלילותיו ולענג אותו בשירות אוהב. חזרה על המנטרה הרא קרישנה פירושה – הו ראדהא, הו אנרגיית העונג של האל, אנא העניקי לי את חסדך והעסיקי אותי בשירות אוהב לקרישנה.



המישור שבו אנו חיים מאופיין בדואליות. במישור זה השם ובעל השם שונים זה מזה. לא כך הדבר במישור המוחלט, המישור שבו נמצא האל. במישור זה השם ובעל השם אחד הם. אלוהים ושמו אינם שונים זה מזה. אלוהים והאנרגיות שלו כולם כלולים בשמו. לכן קריאה טהורה לראדהא וקרישנה באמצעות שמותיהם מאפשרת מפגש ישיר איתם.

לפי הספרות הוֵדית העתיקה, אין בתקופתנו דרך טובה יותר להגיע למטרה העליונה של אהבה לאל מאשר באמצעות חזרה על שמותיו, משמע חזרה על "הַרֵא קְרישְׁנַה הַרֵא קְרישְׁנַה, קְרישְׁנַה קְרישְׁנַה הַרֵא הַרֵא; הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה, רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא". כמובן, חזרה על כל שם של אלוהים יכולה לקדם אותנו רוחנית, בדרך כלל לעבר אהבת אלוהים המלאה בייראה ורוממות, אך, חזרה על שמם של ראדהא וקרישנה – הרא קרישנה – תחבר אותנו לאהבה הנעדרת ייראה ורוממות, המלאה במתיקות אינסופית.

עד היום, בשביל מאות מליונים בהודו ומחוצה לה, מהווה החזרה על שמות אלו את הדרך לשלמות. עד היום, בעיר הקדושה וְרינְדָאוַנַה שבהודו, המוקדשת כולה לקרישנה ולעלילותיו, אפשר לשמוע את המילים הרא קרישנה נישאות בפי כול מצאת שמש עד מבואה, תוך כדי שירה בציבור או תוך מלמול מדיטטיבי בעזרת שרשרת חרוזים.

חברי תנועת הרא קרישנה נוהגים לברך אחד את השני ב"הרא קרישנה" (כפי שאנו מברכים אחד את השני ב"שלום").